מדינת ישראל נ' בני בואצ'י הובלות בע"מ ואח'

גזר דין לנאשמים 3 ו-4

כתב האישום המתוקן מונה שלושה אישומים, כאשר האישום הראשון נוגע לנאשם 2 ולנאשמת 1, והאישומים השני והשלישי לנאשמים שבכותרת ולנאשמת 1. האישום הראשון טרם הוכרע, והוא קבוע להוכחות. לכן, בעניינה של הנאשמת, ובמידת הצורך גם בעניינו של הנאשם 2, יינתן גזר הדין בנפרד, לאחר שיוכרע גם האישום הראשון.

אלה עובדות כתב האישום המתוקן, בהן הודו הנאשמים 3 ו-4:

הנאשמת 1 (להלן: "הנאשמת") נרשמה כ"עוסק מורשה" ועסקה באספקת פועלים. נאשם 3 ניהל את הנאשמת בתקופה אוגוסט 2008-מרץ 2009. נאשם 4 ניהלה בתקופה יוני-אוגוסט 2008 וכן ינואר 2009 עד היום.

לפי האישום השני, הוציאה הנאשמת חשבוניות מס באמצעות נאשם 3 לחברה "ב. איס הנדסה", ובאמצעות נאשם 4 לחברה "אל עיסא עבודות חשמל ובנייה". זאת, מבלי לשלם את מס הערך המוסף (להלן: "המס") הכלול בחשבוניות. במסגרת זו, לתקופה 7-8/08 הוציא נאשם 4 חשבוניות שנכלל בהן מס בסך 144,000 ₪. הנאשמת לא הגישה דו"ח תקופתי לתקופה זו. לתקופות 9-10/08 ו-3-4/09 הוציא נאשם 3 חשבוניות שנכלל בהן מס בסך 137,557 ₪ ו-58,162, בהתאמה. הנאשמת לא הגישה דו"חות תקופתיים לתקופות אלה. לתקופה 11-12/08 הוציא נאשם 3 חשבוניות שנכלל בהן מס בסך 44,860 ₪. לתקופה זו הגישה הנאשמת דו"ח על עסקאות "אפס". לתקופה 1-2/09 הוציאו נאשמים 3 ו-4 חשבוניות שנכלל בהן מס בסך 511,253 ₪, מתוכן הוציא נאשם 3 חשבוניות שנכלל בהן מס בסך 203,950 ₪ ונאשם 4 הוציא חשבוניות שנכלל בהן מס בסך 307,303 ₪. לתקופה זו הגישה הנאשמת דו"ח על עסקאות בסך 55,000 ש"ח, לא דיווחה על עסקאות בסך 3,754,668 ₪ ולא שילמה מס בסך 502,453 ₪. בגין מעשים אלה, הורשע הנאשם 3 בשלוש עבירות של אי הגשת דו"חות, לפי סעיף 117(א)(6) לחוק, בעוד שנאשם 4 הורשע בעבירה אחת לפי סעיף זה. הנאשמת ונאשמים 3 ו-4 הורשעו בעבירה של הוצאת חשבוניות מבלי לשלם את המס הכלול בהן, לפי סעיף 117(א)(14) לחוק.

לפי האישום השלישי, בתקופה 7/08-3/09 לא ניהלה הנאשמת באמצעות נאשם 3 פנקסי חשבונות או רשומות אחרות שהיה עליה לנהל. לנאשם 4 יוחסו באישום זה עבירות בתקופות 7-8/08 ו-1-3/09. בגין מעשים אלה, הורשעו הנאשמת ונאשמים 3 ו-4 בעבירה לפי 117(א)(7) לחוק.

טיעוני הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה טענה כי הנזק לקופת המדינה, כתוצאה ממעשי הנאשמים 3 ו-4, הוא 440 אלף ₪ ו-450 אלף ₪, בהתאמה. דבר מן החוב לא הוחזר, ואף לא יוחזר משום שהנאשמת הפסיקה לפעול. לדידה, מתחם העונש ההולם נע בין 8-12 חודשי מאסר בפועל, וקנס שבין 5 ל-10 אחוזים מסכום המס שלא שולם. המאשימה עתרה לאימוץ הרף הגבוה של המתחם, וכן מאסר מותנה.

ב"כ הנאשם 3 סבר, כי חלקו של מרשו חמור פחות מזה של יתר הנאשמים. זאת, הן בהתייחס לסכומי המס והן בהתייחס לתקופה בה ניהל את הנאשמת. הוא טען, כי העבירות בהן הורשע נאשם 3 אינן כוללות מרמה או שימוש בחשבוניות פיקטיביות, והן מצויות ברף הנמוך של עבירות המס. בנוסף הדגיש את הודיית הנאשם 3 ואת חלוף הזמן מאז הוגש כתב האישום וטען, שמרשו לא הרוויח מן העבירות, כי הובטחה לו משכורת בגין תפקידו בחברה שלא שולמה במלואה, וכי עברו הפלילי אינו רלבנטי. לטענתו, הענישה הנוהגת בגין עבירות ממין זה נעה בין עונשי של"צ לעונשים של מאסר בפועל משולב במאסר בעבודות שירות. לדידו, העונש ההולם את מעשי הנאשם 3 הוא מאסר בעבודות שירות, אך היות שמרשו מצוי במעצר ביקש להטיל עליו שלושה חודשי מאסר בפועל, שריצויים יחל מידית. עוד ביקש להטיל את הקנס על הנאשמת, ולחלופין להסתפק בקנס של 10,000 ₪ לנאשם 3, שיחולק לתשלומים וישולם החל מתום ריצוי המאסר.

ב"כ הנאשם 4 הדגיש את עברו הנקי של מרשו, את הודייתו, ואת נסיבותיו האישיות: אב לחמישה, המשתכר כ-5000 ₪ לחודש מעבודתו בשיפוצים וגר בשכירות. עוד צוין חלוף הזמן מאז בוצעו המעשים, במהלכם לא נפתחו לנאשם תיקים. לדידו, חלקו של הנאשם 4 בעבירות הוא הקל ביותר, ומיוחס לו סעיף עבירה שעונשו המירבי שנת מאסר אחת, בעוד שהמאשימה הציגה מתחם ענישה ופסיקה בהתאם לסעיף עבירה חמור יותר. מעשי הנאשם מסתכמים באי-הגשת דו"ח אחד ובסכומים שאינם גדולים, והם בבחינת מעידה חד פעמית. הם לא גרמו נזק למדינה שכן לא הוכח שקוזזו תשומות והתקבל החזר מס על-סמך החשבוניות שהנאשם הנפיק. המתחם ההולם בגין מעשים אלה נע בין של"צ בהיקף של 300 שעות ובין שלושה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. ההגנה עתרה להטיל על הנאשם 4 מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.

באי כוח הנאשמים 3 ו-4 הוסיפו וטענו, כי מרשיהם הם אנשי קש "זוטרים... שהסכימו להיות בחזית", כאשר מאחורי המעשים מסתתרים אחרים שניצלו את הנאשמים ושהמאשימה לא עשתה די כדי להביאם לדין. עוד טענו, כי עונשם של הנאשמים 3 ו-4 צריך להיות נמוך מזה של הנאשם 2. זאת טענו, משום שנכון לאותו שלב הגיעו נאשם 2 והמאשימה למתווה של הסדר. אלא, שבהמשך לא יצא הסדר זה לפועל, וההליך בעניינו של נאשם 2 נקבע להוכחות. במצב דברים זה, לא ניתן לקבל את הטענה ההשוואתית.

כל אחד מן הצדדים הציג פסיקה, לתמוך בטענותיו.

מתחם העונש ההולם לעבירות

הנאשמים עברו על דיני המס לאורת תקופה ממושכת, בדרך של אי-תשלום מס הכלול בחשבוניות שהוציאו, והימנעות מהגשת דוחות ומניהול פנקסי חשבונות. במעשיהם, התחמקו במודע מתשלום מס בגובה של מאות אלפי שקלים. בכך פגעו פגיעה של ממש בקופה הציבורית.

המדובר בהתנהלות פלילית בדרגת חומרה גבוהה. להבדיל מן הגישה, שדומה כי רווחה בקרב חלקים מן הציבור, לפיה התחמקות מתשלום מס היא מעשה המצוי בתחום "האפור" של האיסור הפלילי ואינו פוגע באיש, הרי שבפועל פוגעת היא בכולנו, בני החברה האחרים שנדרשים לשאת בעול הכלכלי ממנו התחמקו הנאשמים. לגבי הגישה האמורה נפסק, כי "תפישה זו יש לעקור מהשורש. כך בדרך כלל, ובמיוחד במדינה שצרכיה כה רבים ואמצעיה כה דלים, והמתחבטת מזה שנים במצוקות תקציביות של ממש, ובממדי עוני ההולכים וגדלים" (ע"פ 2407/05 מן נ' מדינת ישראל, פיס' 4 (פורסם בנבו, 11.7.05)). חומרת עבירות המס מודגשת גם בדרך ביצוען, במחשכים ובדרכי עורמה, באופן המקשה על איתור העבירות, חקירתן והעמדת המעורבים לדין (שם). עבירות אלה מוסיפות ופוגעות באמון הציבור בשלטון החוק, בפרט של חלקים נרחבים בציבור הנושאים בנטל המס ועלולים לחוש מקופחים אל מול אלה המתחמקים ממנו.

על רקע זה, גובשה בפסיקה מדיניות ענישה מחמירה בעבירות מס, השמה דגש על עונשי מאסר, כמענה עונשי הולם המכוון לצמצום התופעה (ראו למשל עניין מן הנ"ל, רע"פ 254/06 רומל קעדאן נ' מדינת ישראל, פורסם באתר הרשות השופטת, 20.6.06). בחינת מקרים דומים בהם הורשעו נאשמים בעבירות הנדונות מעלה, כי במקרים אלה נגזרו עונשי מאסר בני מספר חודשים לריצוי בפועל, ובמקרים אחרים נפסק כי המאסר ירוצה בעבודות שירות. זאת ועוד, לפי המדיניות האמורה עשויות נסיבות אישיות לסגת בפני האינטרס הציבורי של הוקעת עברייני המס. לכן, במקרים דומים הוטלו עונשי מאסר גם על נאשמים ללא עבר פלילי ואף בעלי נסיבות אישיות מורכבות. ליישום מדיניות הענישה ראו ע"פ (חי') 15831-12-09‏‏ מחאג'נה נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, 10.6.10, אושר ברע"פ 4682/10 מיום 20.6.10; ת"פ (ב"ש) 40951-09-10 מדינת ישראל נ' אבו געפר, פורסם בנבו, 24.1.13; ת"פ (פ"ת) 4043-08-11 מדינת ישראל נ' עמר, פורסם בנבו, 7.1.13; ת"פ (י-ם) 9928/08 מדינת ישראל נ' נתשה, פורסם בנבו, 1.11.12; ת"פ (נצ') 11340-05-09 אגף המכס והמע"מ נצרת נ' ריינה ואח', פורסם בנבו, 5.6.12; ת"פ (י-ם) 4488/09 מדינת ישראל נ' פוליקליניק, פורסם בנבו, 24.4.12; ת"פ (י-ם) 4481/09 מדינת ישראל נ' ג.א. ספא ואירועים , פורסם בנבו, 8.9.11; ת"פ (ק"ג) 323/04 מע"מ אשדוד נ' סורוצקי ואח', פורסם בנבו, 1.11.10; ת"פ (פ"ת) 3823-07 מע"מ פ"ת נ' אמיקוף, צפריר ואח', פורסם בנבו, 15.2.10; ת"פ (ב"ש) 2248-07 מע"מ באר-שבע נ' א. אלצנע בע"מ ואח', פורסם בנבו, 3.2.10.

במקרים חריגים לחומרא, למשל כאשר העבירות נמשכו לאורך זמן רב וסכום המס הגיע למליוני ₪, הוטלו עונשי מאסר ממושכים. כך למשל נגזרו 18 חודשי מאסר בע"פ (חיפה) 6726-08-10 בית המכס חיפה נ' סלמן, פורסם בנבו, 13.1.11. מנגד, בהינתן נסיבות חריגות, אישיות ואחרות, ובדגש על הסרת המחדל, הוטלו עונשים קלים יותר עד כדי הסתפקות במאסר מותנה ובקנס (ראו למשל ת"פ 718-07-11 (רמלה) מע"מ רמלה נ' ביסמוט, פורסם בנבו, 29.1.13; ת"פ (י-ם) 50621-03-11 מדינת ישראל נ' איילה בטחון ואח', פורסם בנבו, 17.1.13; ת"פ 3067-08 (רמלה). מע"מ רמלה נ' מיכאל, פורסם בנבו, 7.5.12; ת"פ (ת"א) 42631-07-10 מדינת ישראל נ' אלבן רהיטים ואח', פורסם בנבו, 20.3.11). אלה ואלה מקרי-קצה, שלא ניתן להיסמך עליהם לצורך קביעת מתחם העונש ההולם.

בנוגע לרכיב הקנס, הענישה הנוהגת מגוונת. לעיתים נגזרו קנסות שעמדו על כשניים וחצי עד שלושה אחוזים מסכום המס שלא שולם (עניין נתשה הנ"ל, עניין עמר הנ"ל), ואילו במקרים אחרים נגזרו קנסות העומדים על כחמישה עשר עד שמונה עשר אחוזים מן הסכום (עניין מיכאל הנ"ל, עניין מחאג'נה הנ"ל. והשוו: עניין אבו געפר הנ"ל).

לעמדתי, ראוי להציב את הענישה הממונית בשורה אחת עם יתר רכיבי הענישה, ולשלבה במדיניות הקפדנית הננקטת כלפי עברייני המס. אלה פועלים מתוך מניע כלכלי, ולנוכח פיתוי לרווח משמעותי. על העונש לבטא את חומרת המעשים גם בהיבט הכספי, תוך פגיעה ניכרת בכיסו של העבריין ויצירה, כך, של תמריץ-נגד לפיתוי האמור.

בקביעת מתחם העונש בכל הנוגע לקנס, יש להתחשב גם במצבם הכלכלי של הנאשמים (סעיף 40ח לחוק העונשין, תשל"ז-1977). לעניין זה אקנה משקל מסוים לטענות שהוצגו, הגם שלא נטענה או הוכחה מצוקה כלכלית מיוחדת.